Two are better than one

טובים השנים מהאחד:

Two perspectives are infinitely better than a single perspective.

A single witness interprets reality subjectively.  The witness is trapped within his own ideas.  To bring the witness from the world of ideas to the world of action the judges ground the witness in time and space, where and when.  These are the two components of speech actions, commitment to a time and place.

A second witness with testimony in common with the first witness creates a new joint reality.  This new reality is binding on others because it exists outside of a single person.

Bindings can be created when one expands beyond subjective limits.  Between Man and God the binding is conditioned on the individual’s acceptance and commitment.  Between society and man there exists a different set of conditions, a community can bind individuals against their will.

Commandments pre/post action

 מסכת יומא, דף ב' ע"א

מנא הני מילי

[תחילה חשבתי שהשאלה רק לגבי פרישה לפני יום כיפור, אבל עכשיו נראה שגם לגבי פרישה לפני פרה אדומה, אז מצד אחד יש חילוק בין כפרה לטהרה (משפט הבא) ומצד שני המקור לפרישה היא אותה מקור!]

א''ר מניומי בר חלקיה א''ר מחסיא בר אידי א''ר יוחנן

אמר קרא {ויקרא ח-לד} כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות

אלו מעשי פרה

לכפר אלו מעשי יום הכפורים

[השווה בין יום כיפור לפרה אדומה, טהרה ולא כפרה....]

בשלמא

כוליה קרא בפרה לא מתוקם לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא

אלא

אימא כוליה קרא ביום הכפורים כתיב

אמרי

יליף צוה צוה

כתיב הכא צוה ה' לעשות

וכתיב התם {במדבר יט-ב} זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר

מה להלן פרה אף כאן פרה

ומה כאן פרישה אף להלן פרישה

דף ב - ב

ואימא

צוה [צוה] דיום הכפורים

דכתיב {ויקרא טז-לד} ויעש כאשר צוה ה' את משה

דנין

צוה דלפני עשיה מצוה דלפני עשיה

ואין דנין צוה דלאחר עשיה מצוה דלפני עשיה

[מדהים! לשיטתי ברור שיש הבדל, שהרי ציוה לפני עשייה היא כפיה, חוק, זאת חוקת התורה, ימי המילואים.  אבל ציוה לאחר עשיה מופיע הרבה במקרא, שהרי רוב המצוות ניתנות באמירה ודיבור, ומתקבלות בציווי.  וציוה שלאחר עשיה היא שונה לחלוטין, היא התחייבות וקבלה לעשות את האמירה.  היא קבלה אחר שהיחיד מפרש את האמירה.  בלשון של פרנדנו פלורז, היא התחייבות הבאה בתוך שיחה, ולא קבלה הבאה בתוך מסר.

  Commitment through conversation and acceptance through communication]

Law in time

--  How do the people continue to contribute to the process? Is it through law?

Yes, I think it is true that individuals create their own interpretation of the law and in that way are constantly contributing to the democratic process.  While in a dictatorship the law is imposed from a single source and the individual citizen does not contribute.

I am saying two things:

• Law that is static through time is dictated, only law that changes through time enables expression of individuality
• Law that is imposed from a single source, even if it changes with time, is dictated.  Hence removes personal expression as well.

So it is possible to elect a dictator and live under a dictated law, with some of the appearances/syntax of a democratic society with none of the semantics of one.

However, I believe that there is another more significant method in which the individual creates a democracy and contributes to its existences through time, participating in the democratic process.

Democracy in time

Elections are a unique opportunity to reflect on the democratic process.  It should be a process.  Yet elections are a point in time.

Make pretend democracies enable individuals, citizens, to express their personal opinion.
Make pretend that the individual is a thinking person, whose free will is expressed through their vote.
Make pretend that the marketing prior to the actual vote is purely informative.

All that provides for a moment in time.

After the election the votes are counted, the winner elected and the voter forgotten.

Where is the democracy after the election?  Or is all that remains an elected dictator?!