Commandments pre/post action

 מסכת יומא, דף ב' ע"א

מנא הני מילי

[תחילה חשבתי שהשאלה רק לגבי פרישה לפני יום כיפור, אבל עכשיו נראה שגם לגבי פרישה לפני פרה אדומה, אז מצד אחד יש חילוק בין כפרה לטהרה (משפט הבא) ומצד שני המקור לפרישה היא אותה מקור!]

א''ר מניומי בר חלקיה א''ר מחסיא בר אידי א''ר יוחנן

אמר קרא {ויקרא ח-לד} כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות

אלו מעשי פרה

לכפר אלו מעשי יום הכפורים

[השווה בין יום כיפור לפרה אדומה, טהרה ולא כפרה....]

בשלמא

כוליה קרא בפרה לא מתוקם לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא

אלא

אימא כוליה קרא ביום הכפורים כתיב

אמרי

יליף צוה צוה

כתיב הכא צוה ה' לעשות

וכתיב התם {במדבר יט-ב} זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר

מה להלן פרה אף כאן פרה

ומה כאן פרישה אף להלן פרישה

דף ב - ב

ואימא

צוה [צוה] דיום הכפורים

דכתיב {ויקרא טז-לד} ויעש כאשר צוה ה' את משה

דנין

צוה דלפני עשיה מצוה דלפני עשיה

ואין דנין צוה דלאחר עשיה מצוה דלפני עשיה

[מדהים! לשיטתי ברור שיש הבדל, שהרי ציוה לפני עשייה היא כפיה, חוק, זאת חוקת התורה, ימי המילואים.  אבל ציוה לאחר עשיה מופיע הרבה במקרא, שהרי רוב המצוות ניתנות באמירה ודיבור, ומתקבלות בציווי.  וציוה שלאחר עשיה היא שונה לחלוטין, היא התחייבות וקבלה לעשות את האמירה.  היא קבלה אחר שהיחיד מפרש את האמירה.  בלשון של פרנדנו פלורז, היא התחייבות הבאה בתוך שיחה, ולא קבלה הבאה בתוך מסר.

  Commitment through conversation and acceptance through communication]